מקור שבת ד׳
1 כָּאן לְחָצֵר אַחֶרֶת. כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: הָיְתָה יָדוֹ מְלֵאָה פֵּירוֹת וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ, מַהוּ לְהַחֲזִירָהּ לְאוֹתָהּ חָצֵר? אָמַר לֵיהּ: מוּתָּר. לְחָצֵר אַחֶרֶת מַהוּ? אָמַר לֵיהּ: אָסוּר.
2 וּמַאי שְׁנָא! לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְּמִילְחָא. הָתָם, לָא אִיתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ. הָכָא, אִיתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ.
3 גּוּפָא. בָּעֵי רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר הִתִּירוּ לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת, אוֹ לֹא הִתִּירוּ?
4 אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר אַבָּיֵי לְרָבִינָא: הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּשׁוֹגֵג וְלָא אִידְּכַר לֵיהּ, לְמַאן הִתִּירוּ?
5 וְאֶלָּא לָאו דְּאִיהַדַּר וְאִידְּכַר, מִי מִחַיַּיב?! וְהָתְנַן: כׇּל חַיָּיבֵי חֲטָאוֹת — אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן שְׁגָגָה.
6 אֶלָּא בְּמֵזִיד. ״קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
7 אָמַר רַב שֵׁילָא: לְעוֹלָם בְּשׁוֹגֵג, וּלְמַאן הִתִּירוּ — לַאֲחֵרִים.
8 מַתְקִיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: וְכִי אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם ״חֲטָא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה חֲבֵירְךָ״?!
9 אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: לְעוֹלָם בְּמֵזִיד. וְאֵימָא: קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא. אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר הִתִּירוּ לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה.
10 פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ: אַמַּאי חַיָּיב? וְהָא בָּעֵינַן עֲקִירָה וְהַנָּחָה מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וְלֵיכָּא?
11 אָמַר רַבָּה: הָא מַנִּי? — רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר לָא בָּעֵינַן מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. דִּתְנַן: הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים.
12 רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אָמְרִינַן ״קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא״. וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן ״קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא״.
13 לְמֵימְרָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבָּה דְּבִקְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא,
14 וּבְתוֹךְ עֲשָׂרָה פְּלִיגִי? וְהָא מִיבַּעְיָא בָּעֵי לַהּ רַבָּה! דְּבָעֵי רַבָּה: לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה פְּלִיגִי — וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא. אֲבָל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא לָא יָלְפִינַן זוֹרֵק מִמּוֹשִׁיט.
15 אוֹ דִילְמָא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה פְּלִיגִי — וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר יָלְפִינַן זוֹרֵק מִמּוֹשִׁיט, וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא יָלְפִינַן זוֹרֵק מִמּוֹשִׁיט. אֲבָל לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב. מַאי טַעְמָא, אָמְרִינַן קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא.
16 הָא לָא קַשְׁיָא: בָּתַר דְּאִיבַּעְיָא הֲדַר אִיפְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא.
17 וְדִילְמָא הַנָּחָה הוּא דְּלָא בָּעֲיָא, הָא עֲקִירָה בָּעֲיָא!
18 אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי? — רַבִּי הִיא.
19 הֵי רַבִּי? אִילֵּימָא הָא רַבִּי, דְּתַנְיָא: זָרַק וְנָח עַל גַּבֵּי זִיז כׇּל שֶׁהוּא — רַבִּי מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
20 הָתָם כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמָּן כִּדְאַבָּיֵי, דְּאָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בָּאִילָן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְזָרַק וְנָח אַנּוֹפוֹ.
21 דְּרַבִּי סָבַר: אָמְרִינַן ״שְׁדִי נוֹפוֹ בָּתַר עִיקָּרוֹ״. וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן ״שְׁדִי נוֹפוֹ בָּתַר עִיקָּרוֹ״.
22 אֶלָּא הָא רַבִּי, דְּתַנְיָא: זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע — רַבִּי מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
23 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי שְׁתַּיִם: אַחַת מִשּׁוּם הוֹצָאָה, וְאַחַת מִשּׁוּם הַכְנָסָה. אַלְמָא לָא בָּעֵי עֲקִירָה וְלָא הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.
24 הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ:
פירוש תוספתא כפשוטה על שבת ד׳:ג׳
3 6. לא יצא גמל במטוטלת. משנתנו פ"ה מ"ג. ומפרש בירושלמי: כהדא כיפה דהיא משויא גבינה, כלומר, כאבן "אבן המשקולת" הזאת שהיא משוה את העקמימות עיין ככר לאדן וחי' הרד"ל, הרי לך שמטוטלת של גמל דומה למטוטלת של הבנין חוט המשקולת שהיא משוה את עקמימות הקיר הרי"ן אפשטין בס' היובל לדוד ילין, עמ' פ"ד. ונ"ל שהמטוטלת היתה חתיכת בגד שהיתה תלויה בדבשת הגמל ויורדת לאחוריו, כדי להגן עליו שלא תכנס בו הרוח עיין להלן, אבל לא היתה קשורה מצדה השני, שלא תפריע לתנועות רגלי הגמל. ומכאן הוא שמה מטוטלת, מפני שהיא תלויה מראשה ויורדת למטה מחמת כובדה ומכסה את עקמומיות הגמל.
4 התלויה בחטרתו. כ"ה הכתיב הנכון, ולא בחטטרתו. עיין מ"ש להלן פ"ח, שו' 2.
5 6-7. שלא יכנס בו הרוח וכו'. בכי"ע הגירסא הפוכה: שתיכנס בו הרוח, אבל יוצא הוא בזנבו הקשורה לו בחטרתו שלא תיכנס בו הרוח. וכ"ה הגירסא בר"ח נ"ד א' ובס' העתים, עמ' 313. ובכי"ל לקתה הגירסא בחסרון, עיין בשנו"ס. וקרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו נכונה, וכשהמטוטלת תלויה בדבשת הגמל עיין מ"ש לעיל הרי היא יורדת למטה ומגינה עליו מפני הרוח, אבל כשהזנב מורם למעלה וקשור בדבשת הרוח נכנסת בו. ולפי מסורת התוספתא חילקו בין מטוטלת הקשורה לדבשתו, ובין הזנב הקשור למעלה שהוא מותר, ודינו כרחלות שהן יוצאות שחוזות. אבל בבבלי נ"ד א' שנו: תנא לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו, אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו כלומר, הקשורה בשניהם. וכ"ה ברי"ף, וכן פסק הר"מ בפ"כ מה' שבת ה"י. ובערוך ערך מטוטלת העתיק בשם הבבלי: תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה. ושמא יש לפנינו השמטה בערוך. וברוקח סי' ק"ד צ"ל: אבל אם קשורה בזנבו ובחטרתו מותר.
6 7. עקוד. במשנתנו פ"ה מ"ג: לא יצא גמל במטוטלת. לא עקוד ולא רגול.
7 7-8. שלא יכוף ידו אחת וכו'. כלומר שלא יכפוף את היד או את הרגל מלמטה למעלה ויקשור, כדי שלא יוכל הגמל לברוח. וכן בירושלמי: עקוד בידו אחת. אבל בכי"ע: עקוד שלא יכוף שתי ידיו זו לזו. ובכי"ל: עקוד שלא יכוף שתי ידיו זו לזו, שתי רגליו זו לזו ויקשור. כלומר שלא יכוף את כף היד על גבי הזרוע של היד השניה, וכן ברגל, ויקשור. ועיין להלן גירסת הבבלי.
8 8. רגול שלא יכוף שתי ידיו זו לזו וכו'. עיין מ"ש לעיל בסמוך בפירוש גירסת כי"ל. ובירושלמי: רגול בשתי רגליו. ובכי"ע וכן בכי"ל: רגול שלא יכוף ידו אחת ורגלו כלומר, או רגלו אחת ויקשרנו. ובבבלי נ"ד א': א"ר יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם, רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור. מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי רגלים. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור. הוא דאמר כי האי תנא דתניא עקוד עקידת יד ורגל או שתי ידים ושתי רגלים. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור וכו'. אלא הוא דאמר כי האי תנא עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור. הרי לך שלפי הבבלי כולם מודים שרגול הוא שכפפו את היד על גבי הזרוע, והוא כעין גי' כי"ע וכי"ל בתוספתא. אבל גירסת כי"ו וד מתאימה יותר למסורת הירושלמי.